11 יְהֹוָ֛ה רָ֥מָה יָדְךָ֖ בַּל־יֶחֱזָי֑וּן יֶחֱז֤וּ וְיֵבֹ֙שׁוּ֙ קִנְאַת־עָ֔ם אַף־אֵ֖שׁ צָרֶ֥יךָ תֹאכְלֵֽם׃ ס
11 ה׳ רָמָה יָדְךָ וגו׳. רָאִיתִי מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים לַמִּקְרָאוֹת שֶׁל פָּרָשָׁה זוֹ, עֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה, וְאֵינָם מְיֻשָּׁבִים אוֹ עַל דִּקְדּוּק הַלָּשׁוֹן אוֹ עַל סֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת, וְהֻצְרַכְתִּי לְבָאֵר אוֹתָהּ עַל אָפְנֵי סִדְרָהּ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה יֵשׁ שֶׁמְּבַקֵּשׁ הַנָּבִיא וְכוּ׳, אָמַר לוֹ: מוּטָב שֶׁיֶּחֱזוּ וְיֵבוֹשׁוּ אליהו זוטא כא. וְאֵין זֶה אַחַר הַלָּשׁוֹן, שֶׁאֵין כָּתוּב כָּאן ׳הָרִימָה יָדְךָ׳. וְעוֹד, שֶׁאַף הַתֵּיבָה חֲלוּקָה מִתֵּיבָה כַּיּוֹצֵא בָּהּ; כָּל ׳יָד רָמָה׳ שֶׁבַּמִּקְרָא טַעֲמוֹ לְמַטָּה וְזֶה טַעֲמוֹ לְמַעְלָה, כְּמוֹ בראשית לז:ז ״הִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי״, וּכְמוֹ רות א:טו ״הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ״, שֶׁכֻּלּוֹ לְשׁוֹן עָבָר. אַף זֶה – ה׳, נִסְתַּלְּקָה יַד גְּבוּרָתְךָ מֵעַל צָרֶיךָ, בַּל יִרְאוּ גְּבוּרָתְךָ כִּי רָאוּ דַּרְכָּם צָלְחָה. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, יֶחֱזוּ וְיֵבוֹשׁוּ:
12 קִנְאַת עָם בַּטּוֹבָה שֶׁתֵּיטִיב לְעַמְּךָ, אַף בְּעַצְמָן יִרְאוּ מִשְׁפַּט נִקְמָתְךָ שֶׁתֹּאכְלֵם הָאֵשׁ:
